איש שלום נ' "שירביט " חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

לפניי תביעה בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975.

התובע, יליד 1976, בהתאם לנטען נפגע בשתי תאונות דרכים, הראשונה מיום 18.08.2009 והשנייה מיום 25.03.2011. אין מחלוקת כי התאונה השנייה הינה תאונת עבודה.

ד"ר אהרון צ'צ'יק, כירורג אורתופד אשר מונה על ידי בית המשפט, קבע בחוות דעתו מיום 21.06.2012 כי לתובע נכות אורתופדית בשיעור של 10% בגין בעיית צוואר בהתאם לסעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") וכן נכות נוספת בשיעור של 10% בגין בעיית הגב התחתון לפי סעיף 37(7)א לתקנות. ד"ר צ'צ'יק ייחס מחצית הנכות לפגיעה קודמת משנת 2004 ומחצית משיעור הנכות שנותרה לשתי התאונות בחלוקה שווה, היינו 5% נכות (2.5% בגין הצוואר ו- 2.5 בגין גב תחתון) בגין כל תאונה. המומחה לא זומן לחקירה על חוות דעתו.

הצדדים אינם חלוקים בשאלת החבות ובשאלת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונות. המחלוקת הנטועה בין הצדדים הינה לשאלת נכותו התפקודית של התובע כתוצאה מהתאונות ואופן חישוב נזקיו כתוצאה מכך. לפניי העיד התובע, תצהיר עדות ראשית הוגש מטעמו. הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

דיון

נכותו של התובע:

התובע, יליד 1976, חוקר ברשות המיסים, נבדק על ידי מומחה בית המשפט ביום 29.05.2012. בחוות הדעת סקר המומחה את תיקו הרפואי של התובע וממנו עולה כי יומיים לאחר התאונה הראשונה התלונן על כאבים בכל הגוף וכאבי ראש, ללא חסר עצבי. עוד, לתובע נרשמו 3 ימי מחלה מיום 16.12.2009 עד ליום 19.12.2009 (כ- 4 חודשים לאחר התאונה) ללא הגבלה בתנועות צוואר וכוח ידיים תקין. ביום 10.06.2010 התלונן התובע על הירדמות יד שמאל. ביום 06.02.2011 התלונן התובע על כאבי גב עליון וחגורת כתפיים והופנה לפיזיותרפיה. ביום 07.03.2011 התלונן על כאבי צוואר וכתפיים והופנה לבדיקת C.T צווארי. המומחה ציין "החומר הרפואי דל ביותר לאחר התאונה הראשונה ומופיע בעיקר ב 2011".

מהמסמכים שצורפו לתצהירו של התובע עולה כי בניגוד לעולה מחוות הדעת פנה התובע ביום התאונה לחדר מיון והתלונן על כאבי ראש (נספח ה1 לתצהיר). בנוסף, ביום 22.08.2009 התלונן על כאבים וקיבל אישור מחלה מיום 19.08.2009 עד ליום 22.08.2009 (נספח ה4 לתצהיר). בנוסף, התובע החל בטיפולים פיזיותרפיים אך לא סיים את הטיפול ונרשמו לו ימי מחלה נוספים מיום 06.02.2011 ועד ליום 08.02.2011 בגין פגיעה בכתפיים (נספח ה7 וה8 לתצהיר).

לתאונה השנייה ובהתאם לעולה מחוות הדעת, התובע התלונן ביום 29.03.2011 על כאבי צוואר וחגורת כתפיים. תוצאות בדיקת C.T מיום 02.05.2011 (עמ"ש צווארי) הצביעו על בלטי דיסק במספר גבהים: בלט אחורי בחוליות 3-4, 4-5, 5-6, 6-7 C ו – D1. ביום 25.05.2011 התלונן התובע על כאבי צוואר, ראש ורגישות צווארית, ביום 16.06.2011 התלונן על כאבי צוואר וחגורת כתפיים. נרשמה הגבלה קלה בתנועות הצוואר וכאבים חזקים. ביום 07.08.2011 התלונן על כאבים ורגישות צווארית ומותנית וביום 11.08.2011 הופנה ל C.T עמ"ש מותני, עוד צוין כי לא נמצא תיעוד על כאבי גב עד למועד זה פרט לשנת 2004. ממצאי בדיקת ה C.T העידו על בלטי דיסק דפוזים עם לחץ קל ב L4-5, L5 ו – S1.

מהמסמכים שצורפו לתצהירו של התובע עולה, בנוסף, כי ביום 25.05.2011 התלונן התובע על כאבים בצוואר ובראש וקיבל תרופות (וולטרן) (נספח ה19 לתצהיר), ביום 09.06.2011 התלונן שוב על כאבים וקיבל תרופות (ארקוקסיה) (נספח ה21 לתצהיר). לתובע נרשמו 2 ימי מחלה מיום 24.05.2011 עד ליום 25.05.2011 (נספח ה22 לתצהיר), 2 ימי מחלה מיום 20.07.2011 עד ליום 21.07.2011 (נספח ה31 לתצהיר), 4 ימי מחלה נוספים מיום 25.08.2011 עד ליום 28.08.2011 (נספח ה37 לתצהיר). ביום 07.07.2011 הופנה לפיזיותרפיה לטיפול צווארי, עולה כי התובע ביצע סדרה של 10 טיפולים ממרץ 2011 ועד יוני 2011. בספטמבר 2011 הופנה התובע למכון לרפואה משלימה, לא הוצג תיעוד על ביצוע טיפולים לאחר הפנייה זו.

מעבר למסמכים שפורטו לעיל, לא הוצגו מסמכים נוספים המעידים על תלונות או על טיפולים רפואיים שבוצעו לתובע. המומחה, כאמור לא זומן לעדות על ידי מי מהצדדים.

המומחה פירט את תלונותיו של התובע "כאבי גב תחתון, כאבי צוואר מלווים בכאבי ראש. הקרנה של הכאבים ליד, זרמים. לאחר הנפילה לבור (תאונה משנת 2004 – הערה שלי) נחבל בצוואר, בגב, בקרסול, ברך ויד. היו זרמים ביד כולל הזעה מוגברת אך זה נרגע. לאחר התאונה השנייה חזרה הזעת יתר וזרמים ביד. כאבי גב תחתון. כאבים בישיבה ממושכת, עמידה ממושכת, לעיתים כאבים בשינה. רמת הכאב משתנה, לעיתים כאב בלתי נסבל ולעיתים לא יכול לקום מהמיטה... הכאבים פוגעים בעבודה...". עוד ציין המומחה כי לטענת התובע התאונה השנייה הייתה פחות חמורה מהראשונה שכן לפני התאונה השנייה היו כאבים שלא חלפו.

ממצאי הבדיקה שביצע המומחה הצביעו על רגישות צווארית וגבית עליונה וכאב בין השכמות, תנועות צוואר, הגבלה לכל הכיוונים, ללא חסר עצבי בידיים ותנועות כתף ללא הגבלה. הגבלה בכיפוף הגב התחתון בעמידה. עוד נצפתה רגישות מותנית בגב התחתון ללא חוסר מוטורי וכן חולשה של שרירים המפעילים את קרסול ימין, כתוצאה מהחבלה בקרסול.

בתצהיר עדותו הראשית פירט התובע את הטיפולים שביצע לאחר התאונות וציין כי טופל בטיפולים אלטרנטיביים, לרבות תרופות אשר כל אלו הטיבו את מצבו באופן חלקי בלבד וכי הוא סובל עדיין מכאבים ומגבלות. התובע טען כי הגם שכתוצאה מהתאונה שעבר בשנת 2004 בה נחבל בעיקר בגפיים, בכתף ימין והתלונן גם על כאבי צוואר וגב, ערב התאונה הראשונה לא סבל מכאבי צוואר וגב. התובע התייחס לעבודתו כחוקר בחטיבת החקירות של ראשות המיסים (משנת 1997):-

"כחוקר, את מרבית שעות עבודתי אני מעביר בחדר החקירות, כאשר זמן חקירה ממוצע נמשך כ 5 שעות. הישיבה האינטנסיבית בזמן החקירה, תוך שאני מתשאל ומפעיל לחץ על חשודים, יוצרים אצלי כאבים בצוואר ובגב, נוקשות וכאבי ראש. במקרים מסוימים אני נאלץ להפסיק את החקירה ולבקש טובה מחבר לעבודה שיחליף אותי. ברור שהדבר פוגע באופן מהותי באיכות החקירה ובתוצאותיה.

מעבר לכך, עבודתי כחוקר כרוכה גם בעבודת שטח. התפקיד כולל מעצר ועיכוב חשודים כאשר לא אחת אני נזקק להפעיל כוח במסגרת מעצר או עיכוב. מעבר לקושי שבהפעלת כוח פיזי, אני מתקשה בהליכה ממושכת, בעלייה וירידה במדרגות, מתקשה בזמן תצפית כאשר אני נדרש להמתין זמן רב בתנוחות מאולצות וכיוצ"ב.

ברור לי שמגבלותיי פוגעות בהספק העבודה שלי, בתפוקה שלי וביכולת השתכרותי, ובעיקר אני צופה פגיעה באפשרויות הקידום שלי ברשות המיסים בעתיד."

(סעיף 15 לתצהיר התובע).

התובע התבקש להרחיב במסגרת חקירתו לפעולות הפיזיות שעליו לבצע, אולם הבהיר כי עבודתו הינה סודית וכי אין באפשרותו לפרט לעניין זה. בנוסף, השיב כי הכאבים עליהם התלונן אינם קשורים לפגיעה בקרסול, והוא מייחס אותם רק לתאונות נשוא הליך זה. לשאלה האם ראש צוות החקירה, אשר בהתאם לטענת התובע נהג לפנות אליו בבקשת עזרה, כאשר התעורר קושי פיזי, יכול לבוא ולהעיד על הקשיים המתוארים, השיב התובע "הוא יוכל לבוא להעיד". תצהירו טען התובע כי לאחר כל תאונה נעדר ימים בודדים מעבודתו ושכרו שולם על ידי המעביד (סעיף 14 לתצהיר).